פרק ב'

מטרתנו להלן, הינה להראות שאין סתירה בין סוגיית הבריאה בתורה לסוגיית הבריאה במדע. עד היום רוב הפרשנים היהודים הקלאסיים התבססו על המדע של היוונים, שכיום ידוע לנו שהוא ארכיאולוגיה מדעית ולכן יהודי שקיבל רקע דתי וקורא את הפרקים הראשונים בתנ"ך, מתייחס לכתוב כמשהו עמוק וקדוש שאין סיכוי שהוא יבין אותו. במידה והוא מנסה להתעמק בפרקים אלו, הרקע שהוא קיבל גורם לו לחשוב שקטעים אלו מלאים סתירות וסותרים את המדע ואת ההיגיון. מאמר זה בא לתת פירוש התואם את המדע כיום ואת ההיגיון. הפירוש מתבסס על פרשנויות קדומות לפני עידן המדע היווני ומראה שהקשיים נובעים מהתבססות על הנחות שגויות ועל מחסור בידע מדעי. נתחיל קודם כל בקצת רקע מדעי על מנת שהדברים יהיו יותר ברורים.

פרק א א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. היום הראשון של הבריאה הינו מאוד כללי ועיקר המהות בו הינה ההבדלה בין האור ובין החושך. איך ניתן להבין הבדלה זו בראי המדע? בתחילת המפץ הגדול, החומר שנוצר היה במצב פלזמה, שזה מצב צבירה השונה ממה שאנו מכירים של מוצק, נוזל, וגז. כל היקום היה פלזמה אחת גדולה (פלזמה זה מצב שבו אין את האטומים כמו שאנו מכירים עם פרוטונים בעלי מטען חיובי בגרעין ואלקטרונים בעלי מטען שלילי שמקיפים אותם, בגלל החום הרב שמפרק אפילו את האטומים. זה למעשה מצב שבו חלקיקי האטום אלקטרונים, פרוטונים ונויטרונים אינם קשורים אחד לשני כמו במבנה האטום שאותו אנו מכירים במציאות). מצב זה, הינו מצב שלעיתים אינו מאפשר לאור לצאת החוצה (אור הוא למעשה הפרעה אלקטרומגנטית) כי המרחב טעון ולא מאפשר להפרעה האלקטרומגנטית להתפשט. לאחר פרק זמן קצר היקום התחיל להתקרר וכתוצאה מכך מרכיבי האטום יכלו להתאחד וליצור את מבני האטום שאנו מכירים כיום. על מנת להבין יותר בדיוק מה זה אור, צריך להבין שאור זה הפרעה אלקטרומגנטית במרחב שנובעת מכך שאלקטרון, שהוא בעל מטען שלילי, סובב סביב גרעין אטום (שמכיל פרוטונים חיוביים ונויטרונים ניטרליים) יורד לרמה אנרגטית יותר נמוכה ופולט קרינה. יכול להיות שיצירת האור בתורה, הינה היכולת ליצירת אור ע"י כך שהאלקטרונים יסתדרו סביב גרעין האטום ולא כמו בפלזמה ויוכלו להיות ברמות אנרגטיות שונות המשחררות קרינה. לחילופין, ניתן להגדיר את יצירת האור בתורה כיצירת פרץ האנרגיה שיצר את היקום. בנוסף, כמו שהסברנו ב סעיף 1, הגדרת היום והלילה בחלק זה אינה ההגדרה של היום והלילה כמו שאנו מגדירים אותם היום. של יום זה אור, וחושך זה לילה ולא מה שאנו מכירים שהשמש עושה במחזורה סביב כדור הארץ וכדור הארץ סביב עצמו, היות והשמש וכדור הארץ לא קיימים ביום הראשון. ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ} היום השני של הבריאה הינו יצירת המים. מי שבחן את הקוסמוס יכול להבחין בכמות המים האדירה שיש ביקום (בכוכב שביט יש כמיליארד טון קרח ובקצה מערכת השמש ההערכה שיש כ -100 מיליארד כוכבי שביט. מולקולה זאת הינה כל כך יציבה כך שהיא בין הדברים הראשונים שנוצרו ביקום וקיימת שם בשפע בין אם בכוכבי שביט שמורכבים ממים קפואים או ממים שקיימים בכוכבים השונים ובלעדיה לא ניתן לקיים שום חיים ביקום. ניתן אולי להבחין במים שמעל לרקיע שהם המים שבכוכבי השביט שמורכבים ממים קפואים והמים שמתחת לרקיע כמים שנמצאים בכוכבים השונים. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. היום השלישי של הבריאה מתייחס להיקוות המים וליצירת הדשא והעצים וזה עוד לפני יצירת השמש והירח שהם המאפשרים את צמיחת הדשא והעצים ואת היקוות המים היות ובלעדי השמש אין צמיחה ובלעדי השמש המים הם לא בצורת נוזל אלא בצורת קרח כמו בכל היקום. לכן, חייבים כאן להניח שההתייחסות הינה כבר לכדור הארץ כמו שאנו מכירים אותו והשמש כבר קיימת, אחרת המים לא יהיו נוזלים ולא יוכלו להיקוות למקום אחד וגם לא תהיה צמיחה של שום דבר. מה גם שידוע שהשמש לא נוצרה אחרי שכדור הארץ נוצר. מצב הצבירה הנוזלי של המים בכדור הארץ גם הוא ייחודיי ונובע מהמרחק המדויק של כדור הארץ מהשמש. מאדים שרחוק יותר מהשמש המים שבו הם במצב קיפאון ולעומת זאת כוכב נוגה שקרוב מעט יותר לשמש המים שהיו עליו התאדו וניתן לראות שהיו על פני נוגה מים לפני ההתאדות. אזור כזה שמרחקו מהשמש מאפשר את קיומם של מים נוזליים נקרא באנגלית Goldilocks וכשמדענים מחפשים חיים הם מנסים לאתר כוכבים שנמצאים באזור כזה שמרחקו כל הזמן מהכוכב שבמצב פלזמה, קרי מהשמש שלו, הינו מרחק שמאפשר מים נוזליים בכוכב היות ובלעדיי מים נוזליים אין חיים. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. היום הרביעי מגדיר לנו את הזמנים כפי שאנו מכירים. השמש וכדור הארץ קיימים לפני היום הרביעי אבל סדירות הימים, הלילות, השנים כמו שאנו מכירים לא יכולה להיות בלי היווצרות הירח שנוצר בשלב הרבה יותר מאוחר כתוצאה מהתנגשויות בכדור הארץ. שילוב המרחקים שנוצר ביום הרביעי בין השמש, הירח וכדור הארץ יוצר את סדירות המחזוריות בכדור הארץ של 24 שעות של היממה ו – 365 ימים בשנה ואת האקלים הנוח בכדור הארץ שמאפשר חיים. כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. היום החמישי מתאר את התפתחות היצורים בכדור הארץ. התחלת התפתחות יצורים חיים הינה בים. היצורים הראשונים היו חייבים את הסביבה המימית על מנת להתפתח, היות וריאקציות כימיות חייבות סביבה מימית על מנת להתרחש. בהמשך התפתחו היצורים הגדולים בים ולאחר מכן גם עופות השמיים. כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. ביום השישי נוצרו כל יצורי היבשה שגם לפי התיאוריה המדעית הם שלב יותר מאוחר בהתפתחות יצורי החי, כולל יצורים דמויי אדם שאין להם את היכולות שיש לאדם כדוגמת יכולת הדמיון והבחירה החופשית. אדם הראשון שיש לו בחירה חופשית ויכולת דמיון, נוצר הרבה יותר מאוחר, לפני כ – 6000 שנה, אבל תקופה זו גם שייכת ליום השישי.

היום יש הסכמה כמעט כוללת לתיאורית המפץ הגדול שהציע ג'ורג גמוב בשנת 1948 (Gamow "The State of the Universe" Oxsford edition)), שהיקום התהווה לפני 15 מיליארד שנה מריכוז רב עוצמה של אנרגיה בנקודה סינגולרית קטנה. תיאוריה מתקבלת כמבוססת אם היא מצליחה לנבא תופעות חדשות. תיאוריה המפץ הגדול, ניבאה את קרינת הרקע שגילו זוג מדענים אמריקאים זוכי פרס נובל, ארנו פנזיאס (Penzias) ורוברט וילסון (Wilson) בשנת 1965 ומסבירה בצורה די מדויקת את התצפית שלהם, שהתגלתה במקרה כאשר הם לא הבינו למה הם כל הזמן מקבלים במכשירים המדויקים שלהם רעש רקע שהתברר שעוצמתו תואמת את העוצמה שאמורה הייתה להתקבל מקיומו של המפץ הגדול לפני 15 מיליארד שנה. בנוסף, התאוריה מנבאת את קיומן של כמויות הליום כה גדולות ביקום ואת מבנה היקום והגלקסיות כיום. התיאוריה גם מאשרת את קבוע האבל (Hubble) של קצב התפשטות היקום והגלקסיות זו מזו, וגם תואמת את הממצאים של הלווין המדעי COBE משנת 1992, שמדד את התכונות השונות של הקרינה שאמורות לנבוע משרידי המפץ הגדול. בספרו של סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן" פרק "מוצא היקום וגורלו" הוא כותב שתי תהיות ביחס לממצאים לעיל שמחזקות את תיאורית המפץ הגדול: 1. ביחס לקרינת רקע, "מדוע היקום כה אחיד בקנה מידה גדול? מדוע הוא נראה זהה מכל הנקודות במרחב ובכל הכיוונים? מדוע הטמפרטורה של קרינת הרקע בגלי מיקרו כה אחידה כשאנו צופים בכיוונים שונים?". "מכאן שלא הייתה שום אפשרות לתחומיו השונים של היקום המוקדם להגיע לטמפרטורה שווה בניהם, אלא אם כן התחילו כולם מאותה טמפרטורה בגין איזו סיבה חסרת הסבר". 2. ביחס לקצב התפשטות היקום הוא כותב "מדוע התחיל היקום להתפשט כמעט בדיוק בשיעור הגבולי המפריד בין הדגמים העתידים לקרוס בחזרה לבין הדגמים הממשיכים להתפשט לנצח, כך שאפילו כיום, אחרי יותר מעשרת אלפים מיליון שנה, הוא עדיין מתפשט בשיעור כה קרוב לשיעור הגבולי הזה? אילו היה שיעור ההתפשטות, שניה אחרי המפץ הגדול, קטן אפילו באחד חלקי מאה אלף מיליון מיליונים, היה היקום קורס שוב לפני שהגיע לגודלו הנוכחי". תיאוריה זו תואמת גם את התפיסה היהודית של יצירת העולם יש מאין. למעשה היקום והזמן לא היו קיימים לפני ריכוז האנרגיה האדיר שנוצר בנקודה סינגולרית לפני כ – 15 מיליארד שנה. כפי שכתב הוקינג בספרו לעיל, בסוף פרק מרחב וזמן, "מתורת היחסות, של איינשטיין משתמע שליקום הייתה בהכרח התחלה, ויתכן שיהיה לו סוף". בנוסף, זמן, גם לפי היהדות וגם לפי התיאוריות של איינשטיין, הזמן הוא תוצר של חומר ולכן לפני היווצרות החומר לא היה זמן. בסוף פרק ג ניכנס יותר עמוק לנושא הזמן במסגרת הפרק על בחירה חופשית. אין ספק כיום שהעולם לא היה קיים רק כ – 6000 שנה ואין בדבר סתירה ליהדות וניתן לראות זאת אצל גדולי הפילוסופים היהודים, כדוגמת ריה"ל, רס"ג והרמב"ם. ריה"ל בספרו הכוזרי, המאמר הראשון פסקה ס"ז, כותב: "ורחוק הוא שיזדקק הדתי להניח ולהודות בהיולי קדום ועולמות רבים לפני העולם הזה, ואין בכך פקפוק באמונתו שהעולם הזה מחודש מאז זמן מוגדר, וראשית האנושות בו אדם וחווה". לפי מה שהוא אומר, האדם הדתי "רחוק הוא שיזדקק", קרי, הדתי לא צריך להגיע להכרה שהיה עולם קיים ויצורים רבים לפני תחילת האנושות, אבל גם אם כן, והוכח שהיה עולם לפני תחילת האנושות אין בכך סתירה ליהדות ולכך שהעולם מחודש. עקרונות אלו של קבלת המדע כל עוד אינם סותרים את עיקרי האמונה, ניתן לראות גם בהקדמה של רס"ג בספר אמונות ודעות לפרק ו עמוד כ"ד וגם הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ב, סוף פרק כב. יבוא השואל המאמין וישאל, איך מסתדרים מיליארדי שנות היקום עם רשימת הדורות מאדם הראשון שרשומים בתנ"ך? ההסבר הפשוט הינו שעד אדם הראשון היו כל מיני יצורים דמויי אדם, שבצורתם החיצונית נראו אולי כמו אדם אבל במהותם הם היו כמו חיות. אל תתבלבל ותחשוב שאם מצאו שלדים של אנשים, שנראים כמו הומו סאפיינס, אזי הם מה שהמקרא קורה לו אדם היות והצורה החיצונית אינה אינדיקציה למה שהוא מהות האדם או אפילו מנת המשכל של האדם. ההנחה שלנו, שמתבססת רק על התנ"ך והדורות הרשומים בתנ"ך, שההבדל המהותי שיוזכר להלן בין חיות ודמויי אדם התחיל מאדם הראשון ולכן חשוב להתייחס ולהבין מהו ההבדל המהותי. אדם הראשון הינו קפיצת המדרגה הנחשונית בין דמויי חיות לדרגה של "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" וזה באמת אפשר ליחס את הדבר לאדם הראשון שמוזכר בתנ"ך. ההבדל המהותי בין דמויי החיה והחיות שחיו עד אז לעומת כל הדורות מאדם הראשון, אינה יכולת יצירת הברות לתקשר אחד עם השני או יכולת לתכנן אסטרטגיות התקפה של כמות של גורמים או יצירת כלים היות וכל אלו גם החיות וגם דמויי האדם ידעו לעשות. ההבדל המהותי הינה היכולת לתפוס את הדברים מעבר למציאות העכשווית שאדם רואה וחווה על מנת לקים את צרכיו. יכולת זאת מאפשרת לנו בחירה חופשית ובזה אנחנו הופכים להיות "בצלמנו כדמותינו". חיות ודמויי אדם הינם מופעלים ע"י הטבע ז"א שהגוף הוא בעל צרכים ואינסטינקטים ומשועבד לקיים אותם, ללא שליטה. ברעב ובצמא הם מחפשים אוכל ושתיה, צרכים הם עושים בכל מקום כאשר הם צריכים, הם ילחמו עם בני מינם על טריטוריות ובנות זוג עד מוות היות והם מופעלים ע"י האינסטינקטים שהטבע הכתיב להם. בני האדם יש להם גם אינסטינקטים וחלק גדול מהם מתנהג באמת כמו החיות, אבל מעבר לזה יש להם אפשרות הפשטה מחשבתית ויכולת ליצור מהויות שאינם קיימות בטבע. לכן הדבר מאפשר יכולת הבנה ובחירה שלא קיימת לחיות ודמויי אדם. דוגמא קטנה הינה הצורה שבה אנו חיים. במקום שכולנו נחפש אוכל בטבע יצרנו לעצמינו המצאות שנקראות "חברות" ואנשים שיודעים להגדיר את ההמצאה הזאת שלא קימת במציאות שחיות ודמויי אדם מכירים, ונקראים "עורכי דין ומשפטנים". ההמצאות המופשטות הללו, כדוגמת עם, מדינה, צבא, מאפשרות לנו לארגן את החיים שלנו בצורה טובה מיטבית. הדבר לא היה מתאפשר אם לא הייתה לנו את יכולת ההפשטה ויכולת הבחירה לדחות סיפוקים על מנת ליצור מבנים שיאפשרו לנו חיים טובים. בנוסף, היכולת של בני אדם לחשיבה יצירתית, חשיבה ביקורתית ויכולת הסקת מסקנות שאינה מסתמכת רק על מה שקורה כרגע, הם שלשה סוגי חשיבה גבוהה הנותנים יתרון לבני אדם על פי החיות. כדוגמא להבדל, ניתן דוגמא משיטה שבה משתמשים בשבטים אפריקאים ואינדיאנים ללכידת קופים, שהם היצור שאמור להיות הכי קרוב לנו ביכולת השכלית. ציידים קודחים חור מדוד באגוזים, ולאחר שרוקנו את תוכנם ממלאים את החלל בדגנים, בעוד הקופים עוקבים אחרי מעשיהם מצמרות העצים. לאחר שהציידים מתרחקים, חלק מהקופים שחפים בדגנים, מיהרו אל האגוזים ותחבו את ידהם פנימה מבעד לחור. לאחר שחפנו כמות של דגנים, הם ביקשו לשלוף את היד הגדושה, אך לחרדתם הדבר לא עלה בידם. שיטה זו ללכידה, מצליחה לציידים, כי קופים ובעלי חיים בכלל אינם מסוגלים לחשיבה גבוהה של הסקת מסקנות. די היה בכך, שהקוף ייזכר כיצד הצליח, לפני דקות מועטות בלבד, להחדיר פנימה את כף ידו הפתוחה, כדי להשתחרר מהמלכודת. לפני שנתחיל לצלול לתוך הפסוקים ננסה להראות שבתנ"ך, לפעמים משמעות המילים משתנה מפסוק לפסוק, כמו שהזכיר הרמב"ם במורה נבוכים ולהלן מספר דוגמאות: 1. המילה "הארץ". בפסוק א בפרק א המילה "הארץ" אינה כדור הארץ שאותו אנו מכירים אלא היקום לעומת זאת המילה "הארץ" בפסוקים טו, יז ו - שברור שמתייחסים לכדור הארץ שאותו אנו מכירים. 2. הימים, מלשון יום, שמוזכרים בבריאה, בפירוש אינם ימים כמו שאנו מכירים של 24 שעות אלא תיאור של תקופות. הבנה זאת מחויבת המציאות היות ולא היו בימים הראשונים שמש וירח שיכולים להגדיר לנו ימים כמו שאנו מכירים היום וזה גם משתלב במה שהסברנו ב סעיף 1. 3. המילה "אלהים" כמו שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, חלק א, פרק ב: "שם אלהים משותף לה', למלאכים, לדיינים ולמנהיגי המדינות" וכמו שתרגם אונקלוס הגר, שתרגומו מתקופת התנאים, מקובל שהינו ע"פ תורה שבע"פ, שהפסוק "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" הכוונה בארמית "ותהון כרברבין" ובעברית משמעותו כאן, דיינים ומנהיגי מדינות ואין המשמעות כאן לה' לפי הרמב"ם ואונקלוס.