לעניות דעתי ואחרי קריאה מרובה של פרשנים וכפי שנכתב גם בספר "מאור האפלה" ובספר "מורה נבוכים", נראה שמטרתו של פרק ב הייתה, שנבין מה המטרה של כל אדם בעולם.
נראה שגם לפי הרמב"ם, סיפור גן עדן, כולו כמשל שענינו התהליכים, ברובם נפשיים, שעברו על האדם והמסבירים את חטאו. הרמב"ם מגדיר את מי שלא מבין זאת בצורת משל כ"סכל", וזאת בחלק שני פרק ל במורה נבוכים, ונצטט רק קטע אחד קטן. "הבן זה היאך בא הביאור שהם שנים מבחינה מסוימת, והם אחד, כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי , והוסיף חיזוק לכך באומרו כי השמות אחידים על שניהם יחד, אשה כי מאיש לוקחה זאת , וחזק איחודם ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד . והנה כמה חמורה סכלות, מי שאינו מבין שכל זה לעניינים בהכרח, והנה נתבאר זה" כאשר "סכל" פירושו טיפש ו"חמורה" פירושו קשה. ז"א כמה קשה הטיפשות של מי שאינו מבין זאת.
המושגים שהפסוקים מתארים אינם מה שאנו חושבים כיום אלא רמזים לדברים אחרים.
בפרק ב בתנ"ך מתוארים 5 גורמים, "האדם" "האישה" "הנחש" "גן העדן" וה- "נהרות" , שלפני שניכנס לתוך הסבר של הפרק, כדאי להסביר את חלקם, מה הם מתארים.
האדם בפרק ב, הינו נפש האדם שנוצרה לפני יצירת הבריאה היות וכתוב בפסוק ז "ויהי האדם לנפש חיה". כלומר ניתן לו כח הדיבור (שהרחבתי לעיל מה משמעותו) נוסף על מה שיש לשאר בעלי חיים. כמו שאונקלוס כותב ,"והוות באדם לרוח ממללא" וכל זאת מתאר את יצירת האדם לפני שנוצר אפילו העשב.
האישה, אצל חכמי ישראל וגם בהרבה מקורות יהודיים מתארת את החומר.
הנחש, אינו היצור שאנו מכירים אלא מתאר את החושים שלנו.
לעניות דעתי ואחרי קריאה מרובה של פרשנים וכפי שנכתב גם בספר "מאור האפלה" ובספר "מורה נבוכים", נראה שמטרתו של פרק ב הייתה, שנבין מה המטרה של כל אדם בעולם.
נראה שגם לפי הרמב"ם, סיפור גן עדן, כולו כמשל שענינו התהליכים, ברובם נפשיים, שעברו על האדם והמסבירים את חטאו. הרמב"ם מגדיר את מי שלא מבין זאת בצורת משל כ"סכל", וזאת בחלק שני פרק ל במורה נבוכים, ונצטט רק קטע אחד קטן. "הבן זה היאך בא הביאור שהם שנים מבחינה מסוימת, והם אחד, כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי , והוסיף חיזוק לכך באומרו כי השמות אחידים על שניהם יחד, אשה כי מאיש לוקחה זאת , וחזק איחודם ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד . והנה כמה חמורה סכלות, מי שאינו מבין שכל זה לעניינים בהכרח, והנה נתבאר זה" כאשר "סכל" פירושו טיפש ו"חמורה" פירושו קשה. ז"א כמה קשה הטיפשות של מי שאינו מבין זאת.
המושגים שהפסוקים מתארים אינם מה שאנו חושבים כיום אלא רמזים לדברים אחרים.
בפרק ב בתנ"ך מתוארים 5 גורמים, "האדם" "האישה" "הנחש" "גן העדן" וה- "נהרות" , שלפני שניכנס לתוך הסבר של הפרק, כדאי להסביר את חלקם, מה הם מתארים.
האדם בפרק ב, הינו נפש האדם שנוצרה לפני יצירת הבריאה היות וכתוב בפסוק ז "ויהי האדם לנפש חיה". כלומר ניתן לו כח הדיבור (שהרחבתי לעיל מה משמעותו) נוסף על מה שיש לשאר בעלי חיים. כמו שאונקלוס כותב ,"והוות באדם לרוח ממללא" וכל זאת מתאר את יצירת האדם לפני שנוצר אפילו העשב.
האישה, אצל חכמי ישראל וגם בהרבה מקורות יהודיים מתארת את החומר.
הנחש, אינו היצור שאנו מכירים אלא מתאר את החושים שלנו.